Bava Batra 67 – בבא בתרא סז‏ – Yerushalmi Gadol

(א) משנה: גֵּט פָּשׁוּט – עֵידָיו מִתּוֹכוֹ, וּמְקוּשָּׁר – עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ – שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. ר׳רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל או׳אוֹמֵר: מְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ – כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָשׁוּט. ר׳ש׳ב׳ג׳רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל או׳אוֹמֵר: הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

MISHNAH: The witnesses to an simple document¹ sign inside, to a knotted² one on its back. A simple document whose witnesses signed on its back³ and a knotted one whose witnesses signed on its interior both are invalid. Rebbi Ḥananiah ben Gamliel says, a knotted one whose witnesses signed inside⁴ is valid since one can turn it into a simple one. Rabban Simeon ben Gamliel says, everything follows local custom.

1. A normal document whose witnesses sign below the text.

2. A knotted document is signed on the verso, between the folds. According to Rashbam (Commentary to Bava batra 10:1), the document was written with wide spaces between the lines, then was folded and sewn so that the document text was hidden and a witness signed the fold on the back. The number of witnesses must equal the number of folds. But the text below indicates that the text was written before it was folded and sealed. A valid document must be folded at least three times.
The basic use for “knotted” documents was for real estate transactions, probably to hide the financial data from public knowledge. Such a document was certainly impossible in Egypt, where all real estate transactions had to be filed with the State registrar. Its validity in rabbinic tradition is given a biblical basis. It seems from the discussion in Babli Bava batra 10 that the use of “knotted” documents among Jews was mainly a Palestinian peculiarity (such documents have been found in the Judean desert.) In fact, it was a typically Greek form of document (cf. S. Lieberman, יװנית ויװנות בארץ ישראל Jerusalem 1962, p. 20 ff.)

3. In order to eliminate fraud, witnesses on an open document must start to sign below the text, leaving exactly one line free.

4. Following the rules of open documents.

קישוריםפני משהמראה הפניםעודהכל

משנה בבא בתרא י׳:א׳

בבלי בבא בתרא ק״ס.

מתני׳ גט פשוט – שטר פשוט כעין שלנו שאינן תפורין ומקושרין וכל שטר קרוי גט:

עדיו מתוכו – מבפנים כעין שאנו עושין:

ומקושר מאחוריו – כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב כמה שיטין מבפנים וכורכן על החלק ותופר ועד שני חותם על הכרך מבחוץ וכן עד שלישי ותקון רבנן גט מקושר מפני כהנים שהן קפדנים והיו כותבין בפתאום גט לנשותיהן ומתחרטין ולא היו יכולין להחזירן והתקינו להם גט מקושר שאינו נוח לכתוב מהרה שמא בתוך כך יתפייס וכשם שתקנו מקושר בגט כך תקנו בשאר שטרות שלא חילקו חכמים:

שניהן פסולין – שלא נעשה כתיקון חכמים:

מפני שהוא יכול לעשותו פשוט – שאם יקרע התפירו׳ ויפתח השטר יהיה פשוט:

רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה – פלוגתא דת״ק ורשב״ג באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר וא״ל להסופר עביד לי מקושר ואזל ועביד ליה פשוט או פשוט ועבד ליה מקושר ת״ק סבר מיקפד קפיד ופסל ורשב״ג סבר הואיל ומנהג המדינה בתרוייהו לא קפיד וכשר והלכה כת״ק:

גט פשוט. מקושר עדיו בשלשה. מסקינן בגמרא דמקושר מדרבנן אתרא דכהנים הוי והוי קפדי טובא וכו׳ ומשמע דלא היתה התקנה אלא לפי שעה ואחר כך בטלה ומש״ה לא הזכיר הרמב״ם ז״ל כלל מדין המקושר דאין דרכו להביא אלא מה שנהג ועתיד לנהוג ולא מדברים שאינן אלא לפי שעה:

קישוריםפני משהמראה הפניםהכל

(ב) הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵידָיו מִתּוֹכוֹ כול׳. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר? אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי אִימִּי: וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. וְאֶת הֶחָתוּם – זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי – זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים – שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה, זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחֹרָיו.

HALAKHAH: “The witnesses to an open document are inside,” etc. ¹ From where that a document can be knotted? Rebbi Immi said: “I took the sale document and the sealed²”, that is the knotted [document]. “And the open,” that is the simple, part of the knotted³. “And the orders and the rules”; orders and rules differ between these, for one is with two [witnesses], the other with three⁴; one in it, the other on its back⁵.

1. A similar text is in Giṭṭin 8:12, Notes 107–112.

2. Jer. 32:11: “I took the document of acquisition, the sealed one, the orders and rules, and the public one.” The verse clearly states that a sealed document is the main object, accompanied by a public document. The same argument is stated in the Babli, 160b.

3. The text of the document, whose formulation is identical whether sealed or public.

4. A public document needs two witnesses, a sealed (knotted) one at least three.

5. A simple document is signed by the witnesses on the recto of the sheet, starting exactly one line after the end of the text. A knotted document is signed on the verso, between the folds.

פני משהעודהכל

גמ׳ ומנין לגט המוקשר – מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות. וגרסינן להסוגיא בגיטין סוף פ׳ הזורק:

ואקח – בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל כתיב ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:

את החתום זה המקושר – לפי שהיא צרור וחתום בקשריו:

ואת הגלוי זה הפשוט שבמוקשר – זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:

את המצוה ואת החקים – משמע שיש חלוקי דינים וחקים ומצות בין זה לזה שזה פשוט עדיו בשנים ומקושר עדיו בשלשה ופשוט עדיו חותמין מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו על קשריו:

פני משההכל

(ג) וְרַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין: וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה – זֶה הַפָּשׁוּט. וְאֶת הֶחָתוּם – זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי – זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחוּקִּים – שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. אֶלָּא שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה, זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו.

But the rabbis of Caesarea say, “I took the sale document”, that is the simple one. “And the sealed”, that is the knotted [document]. “And the open,” that is the simple, part of the knotted. “And the orders and the rules”; orders and rules differ between these, for one is with two [witnesses], the other with three; one in it, the other on its back.

פני משהעודהכל

ורבנן דקסרין אמרין – דמספר המקנה דרשינן לגט פשוט דאלו לדרשת ר׳ אימי לא נפקא לן פשוט אלא מכח דרשת פשוט שבמקושר:

פני משההכל

(ד) ר׳רִבִּי אִידִי בְשֵׁם ר׳רִבִּי יִרְמְיָה: הל׳הֲלָכָה מְקוּשָּׁר כָּךְ הוּא: כּוֹתֵב שֵׁם הַמַּלְוֶה וְשֵׁם הַלּוֹוֶה וְשֵם הָעֵדִים וּזְמַן, וּמְקַשְּׁרוֹ וְחוֹזֵר וְכוֹתֵב כֵּן מִלְּמַטָּה. חָשׁ לומ׳לוֹמַר שֶׁמָּא זִייֵף. אמ׳אָמַר רַב הוּנָא: לְעוֹלָם אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּן עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן: אֲנִי פל׳פְלוֹנִי בֶּן פל׳פְלוֹנִי מְקוּבָּל עָלַי כָּל הַכָּתוּב לְמַעֲלָן.

Rebbi Idi in the name of Rebbi Jeremiah. The practice for a knotted one is the following. One writes the lender’s name, and the borrower’s name, the witnesses’ names, and the time. Then one knots it and repeats the text below¹. But should one not be afraid that maybe he falsifies²? Rav Huna said, witnesses never sign below unless they first read in the text above: “I X son of Y accept everything written above.”

1. In fact, one folds the document and writes the main text a second time on the outside, followed by the witnesses’ signatures, and ties the document. The document is valid only if the texts inside and outside coincide and the names of the witnesses are confirmed by the inside text.

2. How can the witnesses be sure that the writer of the document will not falsify the document after they affixed their signatures? For a simple document there is no problem since anything following the signatures has to be disregarded. For a sealed document with signatures at a right angle there is no problem since any text not covered by the signatures at the back has to be disregarded. But if the signatures are affixed while the document is being written, where are the guarantees?

פני משהעודהכל

הל׳ מקושר – דין גט מקושר כך הוא עושין אותו:

וחוזר וכותב כן מלמטה – כלו׳ חוזר וכותב להלן כמה שיטין ומקשרו:

וחש לומר שמה זייף – על חתימת העדים פריך ובגיטין גריס הכא הא דלקמן כיצד העדים חותמין בגט המוקשר אמר רב הונא בין קשר לקשר ובלבד מלמעלן. כלומר על הכרך מבחוץ ועלה פריך וניחוש שמה זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר:

עד שיקראו בו מלמעלן – כלומר עד שיראו מתחלה כתוב בשטר אני פלוני בן פלוני מקבל עלי וזהו שכתוב בסוף השטר שריר וקיים לקיים כל הכתוב מלמעלן ואחר שכתוב שריר וקיים אין יכול להוסיף עוד:

פני משההכל

(ה) ר׳רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה: צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת רְחוֹקִים מִן הַכְּתָב מְקוֹם שְׁתֵּי שִׁיטִּין. ר׳רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה: מְקוּשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו לְאָרְכּוֹ, פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵידָיו לְרָחְבּוֹ, אָהֵן מִלְּגֵיו וְאָהֵן מִלְּבַּר. אֵיכִי עֲבִיד? אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי מָנָא: כֵּיצַד הָעֵדִים חוֹתְמִין בַּגֵּט הַמְקוּשָּׁר? אמ׳אָמַר רַב חוּנָה: בֵּין קֶשֶׁר לַקֶּשֶׁר. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי אִידִי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין עֵדִים לַשְּׁטָר מְקוֹם ב׳ שִׁיטִּין.

Rebbi Abba in the name of Rav Jeremiah: The signatures of the witnesses must be two blank lines away from the text¹. Rebbi Idi in the name of Rav Jeremiah: On a knotted document the witnesses sign lengthwise²; on a simple document the witnesses sign across³. The first one on the outside, the latter one on the inside. Rebbi Mana said, [ ]⁠⁴. How do the witnesses sign on a knotted document? Rav Huna said, between two knots⁵. Rebbi Idi said, but between witnesses’ signatures and the document there may not be space for two lines⁶.

1. The following discussion shows that one must read: “The signatures of the witnesses may not be two empty lines away from the text.
All talmudic sources require that on a simple document there be exactly one line between the concluding formula of a document and the witnesses’ signatures. This is Hellenistic practice, cf. Taubenschlag (loc. cit. Bava meṣia‘ 1, Note 84) p. 36.

2. He follows up on his earlier statement that the names of the witnesses must be mentioned in the text of the document. Then the document is folded after completion and the witnesses sign lengthwise on the outside.

3. Below the text, as explained later in the following.

4. R. Mana’s statement is missing. It is found in Giṭṭin 9:8 (Note 108): “R. Mana said, if he started at the end of the second line and ended at the fourth line, it is valid.” If the first witness starts to sign towards the end of the second line after the text and the second witness then finishes on the fourth line, the document is valid since exactly one line is empty after the final clause; the document cannot be falsified by additions.

5. Since before opening the document one must verify that it has the required number of signatures, it must be folded in such a way that the signatures can be read when it is still tied.

6. Cf. Note 13.

פני משהעודהכל

צריכין העדים שלא להיות רחוקי׳ מן הכתב מקום שתי שיטין – כצ״ל כדלקמן וכן הוא בגיטין פרק המגרש הלכה ז׳ וגרסינן שם להא דלקמן. ועירבוב השיטות יש בכאן דהא דרבי אודי ורבי מנא שייך לעיל קודם הקושיא וחש לומר כמו שהוא בגיטין:

ר׳ אידי בשם ר׳ ירמיה מקושר שכתבו עדיו לארכו – כלומר כך הוא המנהג במקושר חותמין העדים לארכו של השטר ובפשוט חותמין לרחבו:

אהין מלגיו ואהין מלבר ול״ג איכי עביד – ואי נמי הכי עביד צ״ל. וכלומר דמפרש דזה הפשוט חותמין לרחבו מבפנים כדרך שאנו עושין ואהן המקושר חותמין מלבר לארכו ומתחילין לחתום מכנגד שיטה אחרונה וחותמין לאורך השטר כדי שלא יוכל להוסיף ולזייף בשטר ואין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה:

ורבי מנה פליג וס״ל כרב הונא דאמר בין קשר לקשר חותמין ועלה שייך האי פירכא וחש לומר שמא זייף וכו׳ כדלעיל:

ובלבד שלא יהא בין עדים לשטר מקום שני שיטין – אשטרות דעלמא קאי משום דחיישינן דילמא מזייף וכתב מאי דבעי בריוח שבין השטר להעדים:

פני משההכל

(ו) שִׁמְעוֹן בַּר װָא בְשֵׁם ר׳רִבִּי יוֹחָנָן: חָלָק מְקוֹם שְׁנֵי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד, אפי׳אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מתנית׳מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן: עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְװָנִי. וְעִבְרִי גַּבֵּי יְװָנִי לֹא בְעִינן אֶחָד הוּא. כַּמָּה יְהוּ הָעֵדִים רְחוֹקִים מִן הַכְּתָב? כְּדֵי שֶׁיְּהוּ מַקְרִין עִמּוֹ, דִּבְרֵי ר׳רִבִּי. ר׳רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר או׳אוֹמֵר: מְלֹא שִׁיטָּה. ר׳רִבִּי דּוֹסִתַּא בֶּן יְהוּדָה או׳אוֹמֵר: מְלֹא חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב אמ׳אָמַר: מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ עַד כְּדֵי לך ולך. בְּאֵי זֶה כְתַב מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ? ר׳רִבִּי יָסָא בְשֵׁם ר׳רִבִּי שׁוּבְתַּי: מְלֹא חֲתִימַת יְדֶּי הָעֵדִים.

¹ Simeon bar Abba in the name of Rebbi Joḥanan: An empty space of two lines in a text about one subject in any case [invalidates]⁠². Rebbi Samuel bar Rav Isaac said: The Mishnah says so³: “One Hebrew- and one Greek-writing witness …” Is not Hebrew combined with Greek one item? ⁴“How far from the text should the witnesses sign? That they can be read with it⁵, the words of Rebbi. Rebbi Simeon ben Eleazar says, one full line. Rebbi Dositheos ben Jehudah says, the width of the witnesses’ handwriting.” Rav Jeremiah said in the name of Rav: One estimates לך ולך⁶. Rebbi Yasa in the name of Rebbi Sabbatai: the width of the witnesses’ handwriting.

1. This essentially is a text from Giṭṭin 9:8, Notes 105–115.

2. Since text may be inserted in the document after the witnesses signed.

3. Mishnah Giṭṭin 9:8, explained there Note 102.

4. Tosephta Giṭṭin 7:11–12.

5. The signatures can be read with a text if the first signature be exactly one line away from the text.

6. The line must accomodate letters extending both above and below the usual writing space; Babli 163a.

פני משהמראה הפניםעודהכל

חלק מקום שני שיטין לענין אחר – כלומר לאו דוקא שיש כאן חלק ממש בין השטר להעדים מקום ב׳ שיטין דפסול אלא אפילו כתב ענין אחר שם בין השטר להעדים דהשתא לאו חלק נינהו פסול:

אפילו כל שהוא – כלומר כל מה שהוא כתוב שם פסול דהשתא נראה דהעדים חותמין על אותו ענין ולא על השטר:

מתניתא אמרה כן – דלאו דוקא חלק ב׳ שיטין דתנינן שם גבי שני גיטין שכתבן זה בצד זה עד א׳ עברי ועד א׳ יוני באין מתחת זה לתחת זה וכמפורש שם שהעברי חתום על הראשון והיוני על השני נמצא שם אביו של העברי מפסיק בין הגט השני לעד היוני וכן שם אביו של היוני מפסיק לעברי השני:

עברי גבי יוני לא כענין אחר הוא – כלומר דודאי כענין אחר הוא ומש״ה קתני התם שניהן פסולין אלמא דענין אחר פוסל במקום שבין השטר להעדים:

כמה יהו רחוקים מן הכתב – תוספתא הוא בפ׳ י״א:

כדי שיהו מקרין עמו – שיהיו נקרין חתימת ידי העדים בשוה עם השטר:

מלא שיטה – אחת כשר:

מלא חתימת ידי העדים – כפי חתימת ב׳ עדים:

משערין אותו עד כדי לך לך – שתי שיטות שאמרו משערין הן ואוירן וכדי לך לך זה ע״ג זה שאם יהיו כתובין בב׳ שיטין זה בעליון וזה בתחתון צריך שלא יגע למ״ד של התחתון בך׳ העליון והיינו ב׳ שיטין ושלש׳ אוירין:

באיזה כתב וכו׳ מלא חתימת ידי עדים – כפי כתב העדים בעלמא משערין וכדמסיק חזקיה לקולא שדרך כתיבת עדים להיות יותר גס מכתיבת ידי סופר ואם כתב עדים יותר דק מן הכתב משערין בעדים דעלמא שהוא גס כמו הכתב חותם ידי העדים גס והכתב דק הולכין אחר הגס צ״ל. וטעמא שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר אלא מחזר אחר העדים:

מתניתא אמרה כן עד אחד עברי וכו׳. כבר נתבאר בגיטין דלטעם הבבלי הוא מענין אחר משום דחיישינן שמא גונדלית חתמו ויש כמה נ״מ בין טעמא דהאי תלמודא ודהתם להמעיין שם ואין להאריך בשכבר נתבארו מענינים אלו בפ׳ הזורק ובפ׳ המגרש וע״ש:

כמה יהו העדים רחוקים מן הכתב. בתוספתא הכי גרסינן הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול פחות מכאן כשר וכמה יהיו עדיו רחוקין וכו׳ עד ר׳ דוסתאי בן יהודה אומר מלא חתימת ידי העדים. וכבר פירשו התוס׳ בדף קס״ט ע״ב דלא לסתור הסיפא לרישא דכתבו דנראה לר״מ ולר״ח דסיפא מן הצד מיירי. ור״ל כמה יהו עדיו רחוקין בהתחלת שטת חתימתן מן הכתב ואם יכולין להניח גליון מן הצד לפני חתימתן וקאמר כדי שיהו נקרים עמו כלומר שלא יניחו גליון כלום לפני חתימתן אלא יתחילו לחתום התחלת השעה תחת הכתב ממש עד שיהו נראים לקרות בשוה עם הכתב וטעמא דחיישינן שמא יכתוב שטר בזה החלק לפני העדים ויחתוך כל השטר מלמעלה ויהיה שטר ועדיו בשטה אחת וכשר. ואין החשש הזה כ״א בשחותמין זה אצל זה אבל לא בזה תחת זה וכדכתב הרא״ש ז״ל בענין פי׳ הבעיא דהתם. ולפ״ז צריך לפרש הא דרשב״א דה״ק מלא שיטה אחת כלומר דלעולם כשהן אין רחוקין מתחת השטר אלא מקום שיטה אחת כשר ואין חוששין לכלום כשהשטר מסיים בסוף השיטה כדהתם שאין חוששין שמא יכתוב שם שני שיטין בדוחק. ודברי ר׳ דוסתאי יש לפרש על דרך מלא חתימת ידי עדים דקאמר ר׳ יסא לקמן:

פני משהמראה הפניםהכל

(ז) חִזְקִיָה אמ׳אָמַר: וּבִלְבַד לְקוּלָּא. שֶׁאִם הָיָה חוֹתָם יְדֵי הָעֵדִים דַּק וְהַכְּתָב גַּס – הוֹלְכִין אַחַר הַגַּס. חוֹתָם יְדֵי הָעֵדִים גַּס וְהַכְּתָב דַּק – הוֹלְכִין אַחַר הַדַּק. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יִצְחָק: אִין הֲוָה כְגוֹן יוֹסֵי בֶּן יַנַּאי מְשַׁעֲרִין כְּדֵי מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ.

Ḥizqiah said, only for leniency¹. If the witnesses’ handwriting was small and the text large, one follows the large. If the witnesses’ handwriting was large and the text small, one follows the small². Rebbi Isaac says: If his name was, e. g., Yose ben Yannai one estimates as if it were Melekh ben Melekh³.

1. The larger of the handwritings of the scribe and the first witness is the measure of the width of “one line” in the Tosephta; Babli 162b.

2. For practical purposes, the scribe prepares lines on parchment or papyrus before writing the document; his lines determine everything.

3. This is a repetition of the argument of Note 23; in Giṭṭin it is the answer to a question by R. Jeremiah. The statement is that יוסי נ׳ ינאי will get as much space above and below as מלך בן מלך.

פני משהעודהכל

אין הוה כגון יוסי בן ינאי משערין כדי מלך ובן מלך – כלומר הא דאמרינן כדי לך לך אין הולכין אחר חתימת העדים שאף ע״פ שאין בחתימתן לא למ״ד ולא ך׳ משערין כמו אלו היה שם כגון מלך בן מלך. ובפ׳ המגרש קאמר חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך:

פני משההכל

(ח) ר׳רִבִּי אִידִי בְשֵׁם ר׳רִבִּי יִרְמְיָה: צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הַמַּחַק מְקוֹם שְׁתֵּי שִׁיטִּין. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי יִצְחָק: ואפי׳וְאֲפִילוּ פָשׁוּט. רַב אמ׳אָמַר: מַחַק אוֹ תְלוּת שֶׁבִּכְתָב הַזֶּה – זֶהוּ קִיּוּמוֹ. רַב אמ׳אָמַר: זֶהוּ קִיּוּמוֹ. ר׳רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם ר׳רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָא: כָּל מַה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִתְלוֹת בְּמַחַק – תְּלֵה. מָהוּ כָּל מַה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִתְלוֹת בְּמַחַק תְּלֵה? ר׳רִבִּי יָסָא קוֹצֵירָה חַתְנֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם ר׳רִבִּי יוֹסֵה: סִמְפוֹן כָּתוּב מִלְּעֵיל וְסִימְפוֹן מְחִיק מִלְּרַע. אֲנִי או׳אוֹמֵר: גָּמְּרוּ לַעֲשׂוֹתָן קִידּוּשִׁין גְּמוּרִין, בְּגִין דְלָא מֵיצָר בֵּינֵיה גֵט מָחְקֵיהּ. וְרַבָּנִן חָשְׁשִׁין דְּלָא מֵיצָר בֵּינֵיה גֵט.

Rebbi Idi in the name of Rebbi Jeremiah: One has to expand two lines from an erasure¹. Rebbi Isaac said, even for a simple document². Rav said, an erasure or an insertion must be confirmed in writing³. Rav said, “this is its confirmation”⁴. Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Isaac ben Haqula: Any erasure has to be given a maximal interpretation. What means, any erasure has to be given a maximal interpretation? Rebbi Yasa the fuller, son-in-law to Rebbi Yose, in the name of Rebbi Yose: “Contract”⁵ is written on top, “contract” erased below. I am saying, they decided to make it an unconditional preliminary marriage. They erased it in order not to make an insertion in the document⁶, because the rabbis are suspicious of insertions in documents⁷.

1. After an erasure, the text has to continue for at least another two lines.

2. Even for a simple document, the text has to continue for two lines since the last line simply contains the formula stating the validity of the preceding text, which cannot serve as a confirmation.

3. Both an erasure and an insertion by writing between lines must be referred to in the continuing text.

4. Rav prescribes the formula: “this is confirmation of [erasure/insertion] x”. The same is required in the Babli, 161b, in the name of R. Joḥanan.

5. Cf. Giṭṭin 7:6, Notes 133–139. The name of “contract”, τὸ σύμφωνον, is given to the contract stating a conditional preliminary marriage. If the groom satisfies the condition within a certain time frame, the preliminary marriage is valid from the moment of signing the contract. If he fails to satisfy the condition in the pre-established time frame, the woman is not preliminarily married and may marry any other man.

6. Since they already had formulated all the financial terms of the marriage, they preferred to erase the mention of symphon in the final summary, which automatically made the symphon clause unenforceable, instead of inserting between the lines a note annulling the symphon clause.

7. The insertion would have required another lengthening of the document by a text confirming the insertion.

פני משהמראה הפניםעודהכל

צריך להרחיק מן המחק מקום שתי שיטין – כלומר אם השטר כתוב על המחק לא יחתמו העדים אחר השטר הזה מפני שהשטר על המחק ועדיו על הנייר פסול הוא דחיישינן שמא יחזור וימחוק פעם שניה ויזייף ויכתוב מה שירצה ואע״פ שנמחק ב׳ פעמים אינו ניכר כיון שאין אצלו מקום שנמחק פעם אחת שיוכלו להבחין בין זה לזה והיינו דקאמר צריך להרחיק שתי שיטין וכלומר ששם יכתבו השטר ואחר כך יחתמו העדים דאי לאו הכי פסול הוא:

ואפילו פשוט – כלומר לא מיבעיא בגט מקושר שלא יעשה השטר על המחק דכיון דעדיו חתומים מבחוץ טפי איכא למיחש לזיופא אלא אפילו בגט פשוט דעדיו חתומין אחר השטר מבפנים נמי איכא למיחש וקמ״ל הרבותא בגט פשוט דאף דאיכא למימר דהואיל ותחת השטר הן חותמין א״כ יש תיקון לזה שיכתבו העדים קודם חתימתן אנחנו העדים חתמנו על הנייר והשטר על המחק להכי קאמר דאפי׳ בכה״ג פסול דאכתי איכא למיחש שימחוק פעם שניה את השטר כדאמרן:

מחק או תלות שבכתב הזה זהו קיומו – כלומר אם יש מחק או תיבה תלויה בשטר צריך לקיימן בסוף השטר ויכתוב תיבה פלונית או אות פלוני על המחק הוא או תלויה היא ודי בזה שזהו קיומו:

רב אמר זהו קיומו – כמו איכא דאמרי הוא כלומר ואיכא דאמרי בשם רב שצריך לכתוב וזהו קיומו אחרי שחוזר ומקיים:

כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה – וכדמפרש ואזיל לענין מאי הוא דקאמר:

ר׳ יוסי קוצירה – מפרש לה בשם רבי יוסה חמיו כגון שהיה סימפון כתוב מלעיל סימפון בלשון התלמוד הזה הוא התנאי שהיו נוהגין לכתוב בשטר קידושין שלהם כדגרסינן בפ׳ מי שאחזו הלכה ו׳ אמר ר׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן על מנת ליתן לך מיקמת פלן ומנכסיך ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום. והשתא קאמר הכא דאם היה איזה תנאי כתוב בשטר הקידושין מלמעלה וזה התנאי בעצמו חזור הוא מלמטה ומחוק הוא על ענין כזה אמרו כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה בו וכלומר דתלינן שחזרו בהן בתנאי הזה מפני שאני אומר גמרו אח״כ והוסכם ביניהן לעשותן קידושין גמורין בלי שום תנאי והלכך מחקו אח״כ התנאי והואיל ולא נתקיים זה שכתוב על המחק תולין בו לומר שחזרו בהן ולא אמרינן דאי איתא שחזרו בהן מהתנאי נהי דלא רצו להטריח עצמן ולכתוב שטר קידושין אחר מכל מקום היה להם לתלות ביני שיטי וליכתוב שגמרו בדעתם לעשות הקידושין בלי תנאי דלא היא דזה ג״כ לא רצו לעשות כדמסיק:

בגין דלא מיצר ביניה גט מחקיה – דבשביל שלא לעשות תלוים ודוחקים ביני שיטי של השטר מחקו להתנאי לגמרי:

ורבנן חששין דלא מיצר ביניה גט – סיומא דמילתא היא כלומר דמשום כך לא רצו לעשות כן דרבנן חוששין ומקפידין על כך שלא לעשות תלוים ביני שיטי בתחלה דעירבוב הכתב הוא:

כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה. התם גרסינן דף קס״א ע״ב אמר ר׳ יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב ודין קיומיהן וכתב הנ״י אמרו בירוש׳ כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה ומשום הכי נקט הכא מחקין שכולל מחקין וגרדין ולא נקט תלויות משום דבתלויות אין הצורך כ״כ דהתם כי לא מקיים להו כל השטר כשר אלא שאין למדין מאותה תלויה אבל במחקין או גררין שאינו מקיומין כל השטר נפסל דחיישי׳ שמא היה שם איזה תנאי ותלינן כל מה שאפשר לתלות בו כן כתוב בתוספת וכן דעת הריטב״א ורבו הרא״ה ז״ל עכ״ל. ובאמת דמהכא נראה היפך מסברא וחילוק זה שבין מחקים לתלויות שהרי אמרו בגין דלא מיצר ביניה גט מחקיה וא״כ בחרו במחק יותר מבתלויות. ועוד דאי איתא כדבריו א״כ אמאי לא פסלו הכא כל השטר שהרי ע״כ בשאינו מקוי׳ המחק מיירי דאל״כ היו למדין ממנו לקיים התנאי ומדקאמר גמרו לעשות קדושין גמורין ש״מ שהשטר בתוקפו הוא והתנאי הוא שבטל מפני שכתוב על המחק ואינו מקוים וזה ודאי ג״כ אין לומר דלעולם דבמקוים המחק מיירי ומש״ה הכשירו השער דליכא למיחש לזיוף מפני שהוא מקוים והתנאי בטל מפני שנמחק וחזרו בהן דא״כ פשיטא דקשה דמה שייך לומר על זה כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה דהרי אין הטעם מפני שאנו תולין במחק אלא מפני שמקוים הוא וע״כ בשאינו מקוים המחק ולפ״ז בהדיא נראה מהכא כדעת הרשב״א ז״ל דאין חילוק בין מחק לבין תליות הביאו הה״מ בפרק ז׳ ממלוה הל׳ ח׳ והוא ז״ל למד מהתוספתא דמפורש בהדיא כל מחק או תלות שהוא שלא בגופו של שטר כשר ותוספתא זו הובאה בהאי תלמודא בפ׳ המגרש שם. ומה שפי׳ הש״כ בסי׳ מ״ד סעיף ה׳ להתוספתא דמיירי שהוא מוכח מתוך השטר מה הוא ועיקר הרבותא דאפ״ה אם הוא בגופו של השטר פסול. ומשום זה הכריע שם כדעת הי״א והרואה יראה שאין הפי׳ הזה סובל בהתוספתא שסתמא אמרו שטר שיש בו מחק או תלות וכו׳ ועוד דהשוו דין המחק להתלות ולפי דעת הי״א והוא הטור יש חילוק בין מחק לתלות בזה כמבואר בדבריו שכתב כדברי הנ״י וסוף סוף קשה עליהם מהתוספתא. ואם הרשב״א ז״ל ראה החילוק שמחלקים מקצת מרבותיו ודחה דבריהם ובתוספתא ובירושלמי מפורש בהדיא כן א״כ מי יכריע עכשיו נגד דעת המחבר וכן נראה שהוא דעת הרמב״ם ז״ל כדכתב הה״מ שהרי כללם בדין אחד:

פני משהמראה הפניםהכל

(ט) שְׁטָר נְפַק ר׳רִבִּי חוּנָה לר׳לְרִבִּי שַׁמַּי. אוֹגְדוֵֹי מְחִיק קוֹנְטָא לָא מְחִיק. אמ׳אֲמַר ר׳רִבִּי חוּנָה לר׳לְרִבִּי שַׁמַּי: פּוּק חֲמִי עַד הַהֵן אָהֵן קוֹנְטָא מְשַׁמֵּשׁ. נְפַק וָמַר: עִם טְרִייָא קוֹנְטָא. מִי נְפַק אמ׳אֲמַר: הָדָא מִיתְגָּרֵה תְלַת אַפְסַדְתְּ עֶשְׂרִ.

Rebbi Huna¹ handed a document to Rebbi Shammai. Ὸγδοή- was on an erasure, -κοντα was not on an erasure. Rebbi Ḥuna told Rebbi Shammai, find out what is the minimum with which -κοντα is used². He went out and said, τριάκοντα. After they left, he said, this one wanted to gain 30 and lost 20³.

1. As a born Babylonian, he knew no Greek.

2. Since the amount of the debt stated in the document, ὀγδοήκοντα (80) was partially written on an erasure and the number was not confirmed later in the text, one had to assume that the document was falsified after it had been witnessed. But since κοντα was clearly readable as original text, the document was good to collect τριάκοντα (30), the smallest multiple of 10 whose name is formed with -κοντα.

3. Rebbi Ḥuna had the impression that the original document was for πεντήκοντα (50); instead of an intended gain of 30 the forgery resulted in a loss of 20 (H. M. Pineles). One has to read תלת׳ (i. e., תלתין) instead of תלת, and עשר׳ (i. e. עשרין) instead of עשר.

פני משהעודהכל

שטר נפק ר׳ חונה לר׳ שמי – ר׳ חונה הוציא שטר על ר׳ שמי:

אוגרוי מחיק קונטא לא מחיק סך הכל שלו היה מחוק והחשבון של פרטי הדברים לא היה מחוק כדרך שנוהגין לכתוב בתחלה חשבון פרטי מכל דבר הנזכר בשטר דבר פלוני בסך כך ודבר פלוני בכך ואח״כ כוללין כל הפרטים בסך הכל סך כך וכך. אוגרוי מלשון זית אגורי ששמנו קבוץ בתוכו. וזהו סך המקובץ. קונטא חשבון בלעז:

פוק חמי עד ההן אהן קונטא משמש – צא וחשוב עד היכן זה החשבון הפרטי מגיע ותשלם לי מפני שמחשבון הכללי אע״פ שהוא ניכר קצת אין למדין ממנו שהוא מחוק ולא היה מקוים המחק:

נפק ואמר עם טרייא קונטא – יצא וחשב ואמר עם שלשה אני מרויח בחשבון הפרטי שהוא פחות מנגד הסך הכללי שנכתב ועדיין היה ניכר. טרייא שלשה בלעז והרבה היו משמשין בלשון הזה ובב״ר לחי חמור טרייה ומהו טרייה בר תלתא יומין:

מי נפק – לאחר שיצא ר׳ שמי חזר וחשב ר׳ חונה בעצמו ומצא שטעה בעשרה יותר ואמר הוא היה רוצה להרויח שלשה לפי חשבונו בפחות מן הסך הכללי אבל טעה והפסיד עשר וצריך אני להחזיר לו:

פני משההכל

(י) חשיב ר׳רִבִּי לְקַייֵם דִּבְרֵי ר׳רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלְּגֵט מוֹכִיחַ עָלָיו אִם פָּשׁוּט הוּא אִם אֵינוֹ פָשׁוּט. מָהוּ גוּפוֹ שֶׁלְּגֵט? אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי בָּא: מִדָּמַר רַב הוּנָא: לְעוֹלָם אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן: אֲנִי פל׳פְלוֹנִי בֶּן פלו׳פְּלוֹנִי מְקוּבַּל אֲנִי עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב לְמַעֲלָן. וְהָתַנֵּי: טוֹפֶס שְׁטָרוֹת כֵּן הוּא. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי מָנִי: טוֹפֶס שְׁטָרוֹת מְקוּשָּׁרוֹת כֵּן הוּא. אמ׳אָמַר ר׳רִבִּי אַבִּין: ואפי׳וַאֲפִילוּ תֵימַר: הוּא פָשׁוּט הוּא מְקוּשָּׁר. בְּפָשׁוּט מְעַכֵּב, בִּמְקוּשָּׁר אֵינוֹ מְעַכֵּב. ר׳רִבִּי יוּדָה או׳אוֹמֵר: בְּמוֹסִיף עַל הַהֲלָכָה. פָּשׁוּט בִּשְׁנַיִם, מְקוּשָּׁר בִּשְׁלֹשָׁה. וְהֵן עוֹשִׂין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט מִתּוֹכוֹ, מְקוּשָּׁר מֵאֲחוֹרָיו. וְהֵן עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחֹרָיו.

“Rebbi answered to confirm the words of Rebbi Ḥananiah ben Gamliel: The main text of the document proves whether it is simple or not simple.⁠¹” What is the main text of a document? Rebbi Abba said, as Rav Huna said: witnesses never sign below unless they first read before them: “I X son of Y accept everything written above.” And did we not state: this is the formula for documents of indebtedness²? Rebbi Mani said, this is the formula for knotted documents of indebtedness³. Rebbi Abbin said, even if you say, it is the same for simple and knotted, for a simple document it is indispensable, for a knotted one it is not indispensable⁴. Rebbi Jehudah⁵ says, if one adds to the practice⁶. A simple document has two [winesses], a knotted one three, but they do it with three. A simple document inside, a knotted one on its back, but they do it inside and on its back.

1. In Tosephta 11:1 and Babli 164 a/b, Rebbi is reported to disprove R. Ḥananiah ben Gamliel’s statement since the regnal year dating conventions for both kinds of documents are different. Also in the statement here, confirm somehow means disprove.
The Babli’s argument would not apply to the Roman Empire under the Principate when years were still characterized by the names of the Consuls.

2. Of all kinds.

3. But it only has to appear on the second (outer) text.

4. Since the witnesses have to be enumerated by name in the inner text.

5. He is R. Yudan.

6. While the rules for simple and knotted documents are different, it is easy to write a document in compliance with both sets of rules. Therefore, R. Ḥananiah’s statement can be confirmed (at least in most cases.) In contrast to the Babli, this presupposes that the same naming conventions apply to both kinds of contracts.

פני משהמראה הפניםעודהכל

השיב ר׳ לקיים דברי רחב״ג – משום דפלוגתא דת״ק ורחב״ג במתני׳ בהכי הוא דת״ק ס״ל אע״ג דיכול לעשותו פשוט אינו רשאי דזמנין דנפק מיניה חורבא דלוה מיניה זוזי במקושר ופרע ליה וא״ל הב לי שטרי והלה אומר נאבד ממני וכותב עליו שובר והדר משוי ליה פשוט ואומר לו השתא הוא דיזפת מנאי ורחב״ג ס״ל דאין כותבין שובר ולא פרע ליה עד דקרעיה ליה לשטריה וקאמר רבי תשובה לקיים דברי רחב״ג דבלאו הכי גופו של שטר מוכיח הוא עליו אם פשוט היה מתחילה או לא וא״כ ליכא למיחש לחורבה ומפרש מהו גופו של גט מוכיח עליו דקאמר:

אמר ר׳ בא מהא דאמר ר׳ הונא – לעיל לעולם אין העדים חותמין וכו׳ דצריך שיהא כתוב בשטר והכל שריר וקיים וקס״ד דדוקא במקושר הוא דאמר כן וא״כ גופו מוכיח עליו אם מקושר הוא או פשוט הוא:

והתני טופס שטרות כן הוא – כל השטרות צריך לכתוב בו שריר וקיים ואפי׳ בפשוט:

אמר ר׳ מני – לא היא אלא טופס שטרות מקושרות דוקא כן הוא:

א״ר אבין – מדחי לה ר׳ אבין דאין כאן תשובה לדברי רחב״ג דאפי׳ תימר בטופס שטרות מקושרות דוקא קאמר לענין לעכב אפי׳ בדיעבד הוא דקאמר אבל לכתחלה הוא פשוט הוא מקושר חד דינא אית להו דכותבין שריר וקיים ומיהו אינו מעכב בפשוט וא״כ אכתי איכא למיחש לחורבה כדאמר ת״ק:

רבי יהודה אומר כמוסיף על ההלכה – כלומר דרבי יהודה נמי ס״ל דאין כאן גופו מוכיח אם פשוט הוא או מקושר שאפילו אנו רואין שכתוב בו שריר וקיים ואין טופס הפשוט כן אפ״ה איכא למימר פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרי וכן לענין העדים שהוסיף עליו וחתמו בג׳ עדים כמוסיף על ההלכה הוא אע״פ שאינו צריך וכדמסיק ואזיל:

פשוט – דינו בשנים ומקושר דינו בשלשה והן עושין אותו להפשוט לשופרא ולתוספות בג׳ עדים וכן לענין מתוכו והן עושין מתוכו ומאחוריו שהרי אם רוצה לחתום בפשוט מתוכו ומאחוריו חותם הוא דמה בכך ובכל כה״ג אמרינן לתוספת בעלמא הוא דעביד הכי ואין כאן גופו מוכיח:

השיב רבי לקיים דברי ר׳ חנניה בן גמליאל. כן הגי׳ הכא וכן הביא הרמב״ן ז״ל בחידושיו וכפי אשר מבואר בפנים ומ״מ נראה דהגי׳ בפ׳ הזורק יותר נכונה היא השיב רבי על דברי ר״ח בן גמליאל. וכעין דאמר התם בפרקין דף קס״ד ע״א אלא דהתם השיב עליו שאין זמנו של זה כזמנו של זה והכא מקשה משריר וקיים שלא היו נוהגין לכתוב בפשוט וא״כ אין המקושר נעשה פשוט ומתפרשת הסוגיא יותר כפשטה ובענין התשובה ובענין שדחו להתשובה כמבואר:

פני משהמראה הפניםהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון